<h1>סמ"ג לאוין סימן רי"ז</h1>
<h2>דף טז:</h2>
כי יפלא ממך דבר למשפט וגומר וקמת ועלית אל המקום וגומר לא תסור מכל הדבר אשר יגידו לך ימין ושמאל והאיש אשר יעשה בזדון לבלתי שמוע וגומר ומת האיש ההוא (דברים י"ז, ח' י"א י"ב), בחנק והוא הנקרא זקן ממרא, זקן ממרא האמור בתורה הוא תלמיד חכם שהגיע להוראה (ע"פ סנהדרין ט"ז ב' סוף תד"ה אחד) ואין נעלם ממנו דבר אלא דבר מופלא שנאמר כי יפלא ממך דבר (ע"פ לשון רמב"ם ממרים פ"ג הל' ה' וע"ש) וזהו מה ששנינו בפרק הנחנקין (סנהדרין פ"ו ב') תלמיד שהורה לעשות פטור, ועיקר דיני זקן ממרא מפורשין שם, ותניא שם (פ"ז א') אינו חייב אלא אם כן ח(ו)לק עליהן בדבר שחייבין על זדונו כרת ושגגתו חטאת או בדבר המביא לכך דברי רבי מאיר, שאפילו דיני ממונות יכול לבא לכך כגון לקדש בו את האשה שאם הדין דין אמת אין הממון שגבו בית דין גזל והאשה מקודשת ואם בעיבור השנה נחלקו יכול לבא לידי חמץ בפסח ואם בטומאה נחלקו לעניין ליכנס למקדש (ע"פ רמב"ם שם פ"ד הל' ב') מאי טעמא דרבי מאיר גמר דבר דבר כתוב כאן כי יפלא ממך דבר ונאמר שם (ויקרא ד' י"ג) ונעלם דבר מעיני העדה ושם מדבר בדבר שחייבין על זדונו כרת ועל שגגתו חטאת, רבי יהודה אומר בדבר שעיקרו מן התורה ופירושו מדברי סופרים שנאמר (דברים י"ז י"א) על פי התורה אשר יורוך עד דאיכא תורה ויורוך, ורבי שמעון אומר אשר יגידו לך מן המקום ההוא אפילו דקדוק אחד מדברי סופרים.
<h2>דף מד.</h2>
הכופר בתורה שבעל פה הם המינין שמורידין ולא מעלין, ופסק רבינו משה (ממרים פ"ג הל' ג' ע"ש וברדב"ז) בבני אדם שהם מינים על ידי שגדלום אבותיהם בעניין זה הרי הן אנוסין וכתינוק שנשבה לבין הגוים ומצוה להמשיכם בדרכי שלום ולהחזירם בתשובה. ואין להורידם כל כך במהרה.
<h2>דף פו:</h2>
כי יפלא ממך דבר למשפט וגומר וקמת ועלית אל המקום וגומר לא תסור מכל הדבר אשר יגידו לך ימין ושמאל והאיש אשר יעשה בזדון לבלתי שמוע וגומר ומת האיש ההוא (דברים י"ז, ח' י"א י"ב), בחנק והוא הנקרא זקן ממרא, זקן ממרא האמור בתורה הוא תלמיד חכם שהגיע להוראה (ע"פ סנהדרין ט"ז ב' סוף תד"ה אחד) ואין נעלם ממנו דבר אלא דבר מופלא שנאמר כי יפלא ממך דבר (ע"פ לשון רמב"ם ממרים פ"ג הל' ה' וע"ש) וזהו מה ששנינו בפרק הנחנקין (סנהדרין פ"ו ב') תלמיד שהורה לעשות פטור, ועיקר דיני זקן ממרא מפורשין שם, ותניא שם (פ"ז א') אינו חייב אלא אם כן ח(ו)לק עליהן בדבר שחייבין על זדונו כרת ושגגתו חטאת או בדבר המביא לכך דברי רבי מאיר, שאפילו דיני ממונות יכול לבא לכך כגון לקדש בו את האשה שאם הדין דין אמת אין הממון שגבו בית דין גזל והאשה מקודשת ואם בעיבור השנה נחלקו יכול לבא לידי חמץ בפסח ואם בטומאה נחלקו לעניין ליכנס למקדש (ע"פ רמב"ם שם פ"ד הל' ב') מאי טעמא דרבי מאיר גמר דבר דבר כתוב כאן כי יפלא ממך דבר ונאמר שם (ויקרא ד' י"ג) ונעלם דבר מעיני העדה ושם מדבר בדבר שחייבין על זדונו כרת ועל שגגתו חטאת, רבי יהודה אומר בדבר שעיקרו מן התורה ופירושו מדברי סופרים שנאמר (דברים י"ז י"א) על פי התורה אשר יורוך עד דאיכא תורה ויורוך, ורבי שמעון אומר אשר יגידו לך מן המקום ההוא אפילו דקדוק אחד מדברי סופרים.
שנינו בפרק אלו הן הנחנקין שזקן ממרא והחולקין עמו (ע"פ רמב"ם ממרים פ"ג הל' ח') עולין לבית דין שעל פתח הר הבית ואומר כך דרשתי (וכן) [וכך] דרשו חבריי כך ל[י]מדתי וכך ל[י]מדו חבריי אם שמעו אמרו להם ואם לאו באין לזה שעל פתח העזרה אם שמעו אמרו להם ואם לאו אילו ואילו באין לבית דין שבלשכת הגזית שמשם תורה יוצאת לישראל שנאמר אל המקום אשר יבחר ה' חזר לעירו ושנה ולימד כדרך שלימד פטור ואם הורה לעשות חייב שנאמר והאיש אשר יעשה בזדון [לבלתי] וגומר. אינו חייב עד שיעשה מעשה (פ"ח ב') או [עד ש]יורה לעשות כיון שראו עדים ש[נ]עשה כן גומרים דינו למיתה בבית דין שבעירו ואין ממיתין אותו [בב"ד ש]בעירו אלא מעלין אותו לבית דין הגדול שבירושלים ומשמרין אותו עד הרגל וממיתין אותו ברגל שנאמר וכל ישראל ישמעו ויראו (ע"פ רמב"ם שם ע"ש). רבי אלעזר אומר (פ"ח א') אפילו היה הזקן ממרא אומר מפי השמועה והן אומרים כן נראה בעינינו נהרג שלא ירבו לעשות מחלוקת בישראל וכן אומר שם (עמוד ב') אם רצו בית דין למחול לו אינם יכולין שלא ירבו מחלוקת בישראל (ע"פ רמב"ם שם פ"ד הל' א') מצאן חוץ ללשכת הגזית והמרה עליהן פטור שנאמר וקמת ועלית אל המקום מלמד שהמקום גורם (י"ד ב' ורש"י).
<h2>דף פח:</h2>
א"ר אלעזר א"ר אושעיא אינו חייב אלא על דבר שעיקרו מדברי תורה ופירושו מדברי סופרים ויש בו להוסיף ואם הוסיף גורע ואין לנו אלא תפילין ואליבא דר' יהודה, פירש רבינו משה (ממרים פ"ד הל' ג' עי' לח"מ) אינו חייב בדבר שאין בו כרת וחטאת כי אם בתפילין, ומקשה הספר והאיכא לולב דעיקרו מדברי תורה ופירושו מדברי סופרים ויש בו להוסיף וכל המוסיף גורע ומתרץ בלולב מאי סבירא לן אי סבירא לן דאין צריך אגד האי לחודיה קאי והאי לחודיה קאי, ואין כאן תוספת, ואי סבירא לן דצריך אגד גרוע ועומד הוא, ומקשה עוד והאיכא ציצית דעיקרו מדברי תורה ופירושו מדברי סופרים ויש בו להוסיף וכל המוסיף גורע ומתרץ בציצית מאי סבירא לן אי סבירא לן דקשר העליון לאו דאורייתא האי לחודה קאי והאי לחוד' קאי ואי סבירא (ליה) [לן] דקשר העליון מדאורייתא גרוע ועומד הוא, ומקשה אם כן תפילין נמי תאמר כן אי עבד ארבע בתי ואייתי אחריני ואנח גבייהו האי לחודיה קאי והאי לחודיה קאי ואי עבד חמשה בתי גרוע ועומד הוא ומתרץ הא א"ר זירא בית החיצון שאינו רואה את האויר פסול, אף על גב דהאי לחודיה קאי והאי לחודיה קאי.
